הקטין יוחזר לבלגיה ע"פ חוק אמנת האג- ערעור האם נדחה

השופטת צ. צפת:

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע  (כב' השופט פ. אסולין, ס.נ) מיום 25.4.07 בתמ"ש 3450/07, בו התקבלה תביעת המשיב כנגד המערערת, להורות על החזרת בנם לבלגיה, על פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: "האמנה").

לצדדים בן אחד, יליד ינואר 1999 (להלן: "הקטין").

הערעור נסב גם על החלטת ביניים שניתנה ע"י בימ"ש קמא ביום 20.2.07, אשר דחתה את בקשת המערערת לבחון את השתלבות הקטין בישראל על פי סע' 12 לאמנה.

רקע עובדתי

המשיב הינו אזרח בלגי, נוצרי, המתגורר בבריסל. המערערת הינה יהודיה, נולדה בישראל אך גדלה והתגוררה בצרפת, מאז יום 4.1.06 מתגוררת המערערת בישראל, עם הקטין, ומקיימת אורח חיים דתי.

הצדדים הכירו בבלגיה בשנת 1997, נישאו בצרפת ביום 27.6.1998, לאחר הנישואין התגוררו  בבלגיה, שם נולד הקטין ביום 18.1.99.

הצדדים התגרשו בשנת 2004.

בשנת 2002 נפרדו הצדדים והחלו בהליכי גירושין בבית המשפט בבלגיה. במסגרת ההליכים בעניין משמורת הקטין והסדרי ביקור, מינה ביהמ"ש את מכון Le Gres למומחה מטעם ביהמ"ש. בהתאם לחוו"ד המומחה נקבע כי משמורת הקטין תהייה משותפת, אך המשמורת הפיזית תהיה בידי המערערת וכן נקבעו הסדרי ביקור בין המשיב לקטין.

בהחלטה נוספת מיום 23.1.04, התיר ביהמ"ש בבלגיה למערערת להעתיק את מקום מגוריה לצרפת, תוך  קביעת הסדרי ביקור עם המשיב שנותר להתגורר בבלגיה.

בחודש מרץ 2004 העתיקו המערערת והקטין את מגוריהם לצרפת.

המשיב הגיש ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש בבלגיה מיום 23.1.04 (המתיר הגירה לצרפת), במסגרת הליכי הערעור מינה ביהמ"ש לערעורים פעם נוספת את מכון Le Gres , כמומחה אשר המליץ לאחר בדיקה חוזרת של מצב הקטין, כי המשמורת הפיזית של הקטין תהיה בידי המשיב, בבלגיה, תוך קביעת הסדרי ביקור עם המערערת. ביהמ"ש לערעורים בבלגיה אימץ את המלצות המומחה וביום 22.11.05 ניתן פסק דין המקבל את הערעור וקובע כי החל מיום 3.1.06 יהיה מקום המגורים העיקרי של הקטין אצל המשיב בבלגיה ונקבעו הסדרי ביקורים עם המערערת, נקבע כי על כל צד להודיע לצד האחר על כוונה לנסוע עם הקטין מחוץ לצרפת או מחוץ לבלגיה. בנוסף חייב ביהמ"ש את המערערת לשלם מזונות עבור הקטין לידי המשיב.

העתק פסק הדין נמסר למערערת בתחילת דצמבר 2005 (סע' 242 לכתב הגנתה).

ביום 21.12.05 הגישה המערערת תביעה למשמורת הקטין בבית משפט בצרפת.

המערערת והקטין הגיעו לישראל ביום 4.1.06.

ביום 7.2.06 התקיים דיון בבית משפט בצרפת בתביעת המערערת למשמורת. המערערת נסעה לצרפת עם הקטין, התייצבה לדיון, ולאחריו שבה עם הקטין לישראל.

בפסק דין מיום 7.3.06 דחה בית המשפט בצרפת את תביעת המשמורת. ביהמ"ש נפגש עם הקטין ביום 7.2.06 והתרשם כי הוא באמת סובל אך מקור הסבל נובע מהדילמה המוסרית בה הוא נמצא והאם ממשיכה להזין אותה. ביהמ"ש בצרפת  קבע כי טובת הקטין נבחנה בבלגיה בשני שלבים ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש, בצוות הכולל מומחים ברפואה ופסיכולוגיה, הבדיקה הפסיכולוגית-רפואית הייתה מורכבת, ארוכה ומבוססת היטב, לפיכך החליט ביהמ"ש בצרפת כי פסק הדין של בית המשפט לערעורים בבלגיה מבוסס היטב, טענות המערערת בדבר אלימות המשיב נבדקו בבלגיה עובר למתן פסה"ד והואיל וחלף חודש בלבד מאז מתן פסה"ד ולא נטען לשינוי נסיבות, הרי שפסה"ד הבלגי נשאר בתוקף ויבוא לידי ביצוע בצרפת. ביהמ"ש בצרפת הצהיר כי פסק הדין של ערכאת הערעור בבלגיה מקבל כוח ביצוע.

לטענת המשיב, רק בחודש יוני 2006 נודע לו כי המערערת הגיעה עם הקטין לישראל, הוא פנה לרשות המרכזית בבלגיה אשר הכינה בקשה על פי האמנה, בקשתו הוגשה לרשות המרכזית בישראל ביום 26.7.06. רק ביום 2.11.06 נודע מקום הימצאו של הקטין בישראל, ואזי ביום 18.12.06 הוגשה התביעה דנן לבית משפט לענייני משפחה ברמת גן, והיא הועברה בשל העדר סמכות מקומית לביהמ"ש לענייני משפחה בבאר שבע.

בימ"ש קמא כאמור קיבל את התובענה ומכאן הערעור.

פסק דינו של בית משפט קמא:

הצדדים הסכימו כי "מקום מגוריו הרגיל" של הקטין, במובנו של סע' 3 לאמנה היה, ערב הרחקתו, בצרפת.